שאלה ראשונה

אנחנו אזרחי רומא, לואיג'י, מריו ומרקו.
רוצים לתאר בפניכם מה קורה במדינה שלנו.
בכל מקום ברחובות שלנו תלוים שלטי תעמולה של השליט מוסלויני שהכיונוי שלו הוא הדוצ'ה.
הסיסמא:

 הכל למען המדינה, שום דבר נגד המדינה, שום דבר מחוץ למדינה.

משטר טוטליטרי באיטליה

המשטר הטוטליטרי באיטליה צמח על רקע משבר כלכלי ופוליטי עמוק לאחר מלחמת העולם הראשונה.

שטחים שהובטחו לאיטליה לא נמסרו לה, ומחסור חמור במזון וחומרי גלם גרם לאבטלה עמוקה ועל רקע

זה צמח כח פוליטי בראשותו של בניטו מוסוליני שכונה פשיזם שדגל בעקרונות הבאים:

א.      – המדינה היא ערך עליון וחשיבותה עולה על חשיבות תושביה.

ב.       – צרכי ורצונות הפרט אינם חשובים,ולכן זכויות הפרט מתבטלות מול צרכי המדינה

ג.        – אין חשיבות לחופש הדיבור , חרות הפרט או חופש העיסוק

ד.       – זכויות הפרט הם רק הזכות לעבוד  ולשרת את המדינה.

מוסוליני סיכם גישה זו באומרו:

הכול למען המדינה, שום דבר לא נגד המדינה, שום דבר לא מחוץ למדינה."

בעיני משטר טוטליטרי הוא משטר שבו אין לפרט רצונות משלו וכל דקה מהחיים מוקדשים למדינה, איני יכול לחשוב אפילו על מצב כזה שהרצונות האישיים מדוכאים וכל מטרת חיי היא רק למדינה.

בניטו מוסליני

שאלה מספר 2:

עיתונאי אינו יכול לכתוב כתבות ביקורתיות כנגד המדינה ומוסדותיה וחייב להלל ולשבח את המנהיג ואת פעולותיו.

סופר- אינו יכול לכתוב ספרים המשבחים משטרים שונים מאשר המשטר הפשיסטי ואינו יכול ליצור גיבורים המתנגדים למשטר במדינה.

אמן- חייב ליצור יצירות המזדהות עם המדינה והמתארות אך ורק את השיגה של המדינה.

פועל- עובד בדרך כלל בשכר נמוך בבית חרושת אינו מעורב בפוליטיקה ואינו מביע דעות בשיחות עם חבריו ומשפחתו אשר מבעיות התנגדות למשטר.

עקרת בית- עסוקה אך ורק בניהול הבית ומזדהה הזדהות מוחלטת עם המדינה ומעבירה תחושה זו גם לילדיה.

סטודנטית- להבדיל מתנועות של סטודנטים ברחבי העולם שבדרך כלל הם נושאי הדגל של חופש הדיבור וזכיות האדם, סטודנטית במשטר פשיסטי מזדהה הזדהות מוחלטת עם המשטר ומנהיגיה אחרת יש להניח שתסולק מהאוניברסיטה.

נכה- בדרך כלל משטרים טוטליטריים יתייחסו בבוז לנכים, ראו בהם אזרחים סוג ב' והם לא נענו משום זכויות יתר שמגיעות להם.

יהודים- יהודים נרדפו במשטר באיטליה הפשיסטית השלטון שיתף פעולה עם גרמניה הנאצית והסגיר את יהודי איטליה לידי הגרמנים.

להט"ב- המשטר יתייחס אליהם כתתי אדם ובמקרים מסוימים גם להשמדתם.

שאלה מספר 2- תיקון

עידו פורת:

פאבריצ'יו פריירה- עיתונאי איטלקי כותב בעיתון Il popolo "העם"

אני עיתונאי איטלקי בעיתון שנקרא עד לא מזמן "העם". אבל לאחרונה שינו את השם של העיתון ל"המנהיג". פעם בניטו מוסוליני בעצמו עבד בעיתון הזה, עוד הרבה לפני שהוא נהיה מנהיג איטליה. הוא גם היה פעם עיתונאי. הוא אפילו היה עורך עיתון. אני עבדתי בעיתון הזה מאז, וגם היום בסוף שנת 1925 אני עדיין פה. אני כבר מבוגר היום, ראיתי הרבה בחיי. פעם הייתה באיטליה דמוקרטיה, אבל זה כבר שייך לזמנים אחרים. היום זה לא מה שהיה פעם. כבר אי אפשר לכתוב כאן כל דבר שרוצים.

אני כותב מאמרים למערכת. כותב כתבות בעד המשטר והמנהיג, הדוצ'ה. תמיד אני מתחיל את הכתבות שלי בסיסמאות, ככה זה נדרש. המדינה היא ערך עליון, החשיבות של המדינה עולה על חשיבותם של התושבים, שזה אנחנו. בעצם אין חשיבות לחופש הפרט. אז אני כותב שבסך הכל יש לנו מדינה נהדרת, אימפריה. מוסוליני הוא מנהיג דגול וחזק. הוא אמיץ וגיבור. זה תמיד חלק מהכתבות שאני כותב.

המדינה שלנו היתה בשפל כלכלי אחרי מלחמת העולם, היו הרבה הרוגים, גם במשפחה שלי, לא היתה עבודה, הרבה אנשים היו מובטלים, הסוציאליזם, הדמוקרטיה והליברליזם נכשלו לפי מוסוליני. הוא ראה את כל זה והצעיד את המדינה שלנו קדימה, אנחנו העם- החובה שלנו רק לציית ויהיה לנו טוב. אני משתדל להאמין בזה. זה עבודה משונה לכתוב דברים שאתה לא מאמין בהם. אבל כולם חייבים לציית לשלטון. גם עיתונאים. אז אני מציית.

מצד אחד אני מציית למשטר ובעבודה שלי אני בעיקר כותב כתבות שמשבחות ומהללות את המשטר ואת המנהיג שלנו. העיתון שלנו מתמחה בהפצת תעמולה פאשיסטית. עורך העיתון שלי מונה בעצמו ע"י המשטר, הוא עובר בכל יום על מאמרי המערכת ועל כל הכתבות. אין סיכוי לכתוב משהו נגד המשטר, אני יכול לשלם על זה מחיר כבד, אני אפוטר מיד או אפילו מחיר כבד יותר, אולי אפילו למות. זה מפחיד אותי מאוד. אם אתה מתנגד למשטר יכולים לרצוח אותך. זו מדינת משטרה. אבל את כל זה אני לא יכול לכתוב במערכת, אני כותב את זה כאן בבלוג בשם כיסוי.  מצד שני זה קשה שאין לי את חופש המחשבה והדעה, זה הדבר הכי חשוב לעיתונאי.

אם הייתי יכול הייתי משתף אתכם בבעיות בעבודה שלי עקב המשטר כעת. יש בפי הרבה מחשבות ודעות שהייתי רוצה לפרסם, אבל אני לא יכול בגלל שאני מרגיש שידיי כבולות. העיתונאי צריך להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה, אבל עכשיו אין דמוקרטיה ומה שנשאר לי לעשות במשטר הזה אני חייב להסכים עם כל מה שקורה, ובעיקר להלל ולשבח את המנהיג ואת פעולותיו ואסור לכתוב כתבה ביקורתית כנגד המדינה ומוסדותיה למרות שכן יש לי דברים ביקורתיים להגיד.

אני אפילו כתבתי ספר, אבל לא יכולתי לפרסם אותו, הוא נשאר במגירה שלי. אולי פעם ימצאו את הספר שלי ויפרסמו, כי למרות שמבחינה כלכלית אולי יותר טוב לחלק מהאנשים, קשה לאדם לחיות כשהוא מוגבל ולא יכול להגיד כל מה שהוא רוצה. לפעמים אני מרגיש שמשתלטים לי על המחשבות.. בני אדם זקוקים לחופש המחשבה, חופש הדעה, ליצירתיות, כל זה נגזל ממני ומבני עמי האיטלקים במשטר העכשווי.

אלון ברנשטיין

"זה התחיל בקול רם, 

מהר מאוד קולות הזעם שברחוב נהפכו לצהלות העם,

בפתע הוא הגיח לא היה נראה מנהיג מבטיח,

את מתחריו מהר מאוד הדיח,

לאחר מכן מינה את עצמו לראש הממשלה ולא השאיר לאף אחד ברירה,

עם הזמן הוא רק תפס תאוצה וצבר עוצמה בעוד שעל מתנגדיו הטיל אימה, 

את שמו אסור להציג בשם רע הדוכס הנורא" 

אציו אדיטורה (סופר) 1926

 

:שאלה מספר 3

איפיון אחר של הפאשיזם הוא הגאווה הלאומית. ובקשר לכך, הנני מתכבד לספר לכם כי כבר החלטנו על יום הפשיזם. אם לסוציליסטים יש את אחד במאי, אם לפופולארי [המפלגה הנוצרית קתולית] יש את ה 15 למאי, ולמפלגות אחרות את הימים שלהם, גם לנו הפאשיסטים יהיה אחד: יום יסודה של רומי – 21 באפריל.

ביום זה, אנו, ברוחה של העיר הנצחית, אשר העניקה שתי ציוויליזציות לעולם [ כוונתו לאימפריה הרומית ונצרות של הותיקן – ו’ ] ואנו נעניק את השלישית, ונכיר בעצמנו, והליגיונות שלנו יצעדו לפי הסדר שלנו, אשר אינו צבאי ואפילו לא גרמני, אלא פשוט רומאי…צעדנו המטיל שליטה אישית על כולם, סדר ומשמעת… לא אנו מחקים את הגרמנים, אלא הם המחקים אותנו הרומאים, לכן אנו הם השבים אל  לרומי שלנו, הלטינית, והסגנון הים-תיכוני”

מוסוליני רצה לקשור בין המשטר הפשיסטי שלו לבין ההיסטוריה העתיקה של רומא בעת שהיתה האימפריה של העולם וגם בראשה עמד שליט אטוטליטרי – הקיסר.

ולכן, הוא קושר בין שני המשטרים על ישי קביעת יום הפשיזם ה- 21 באפריל יום יסוד רומי על פי המסורת, וכפי שרומא השליטה את רצונה בכח באמצעות הלגיונות שלה ,כן הפשיזם באמצעות הכח והמליציות שלהם ישליטו את רצונות המדינה האיטלקית החדשה על העולם.

שאלה מספר 4:

עידו פורת

1. למדתי שהחרות האישית שממנה אנחנו נהנים היא הדבר החשוב ולא שרצון המדינה צריך להשתלט על הרצונות שלנו(אלא במקרי חרום לאומי כגון מלחמת קיום)

החיים במשטר טוטליטרי הם חיים של דיכוי, דיכוי של רצונות מאויים כשרונות וכל הדברים שמעצבים אותנו כאישיות נפרדת בעלת חשיבות.

חופש הפרט שבה לידי ביטוי בחופש הדבור , חופש העיסוק הם בדברים החשובים ועליהם יש להלחם ולדאוג שישארו לנצח.

• 2. נהינתי במהלך הכתיבה בעבודה מלהבין את מה שאני כותב כי לדעתי זה ידע שיתרום לי בעתיד וחשוב לידע כללי והיה לי מהנה לכתוב ולהבין את העבודה.
• הקושי שעלה לי בהמהלך הכתיבה לסדר ולהעביר את המסר בצורה הכי טובה שאפשר.
• שיפרתי את מיומנות ההבנה במחשב שלי, פעם ראשונה לעבוד בכלי- BLOGGER היה מאתגר אבל בסופו של דבר הבנתי כיצד להסתדר עם המחשב ולעבוד נכון.
• היתרון של כתיבה בבלוג שזה נותן לך כלי עזר חדש שאולי תצטרך בעתיד, אבל החיסרון שלו שיותר קשה לעבוד איתו, הוא יותר קשה לעבודה מאשר כלי המוכרים יותר.
• למדתי מיהו בניטו מוסליני, מה הוא עשה בהמלך חייו ופרטים מעניינים לגבי עבודתו

נועם בוזי

1.א)למדתי שפעם באיטליה מיחסים חשיבות למדינה שהיא ערך עליון פחות מהאזרחים שבה.

ב)אין חשיבות לחופש הביטוי חרוט הפרט או חופש העיסוק אין חופש בחירה

ג) הם חושבים שהזכויות שהם מקבלים זה כדי לשרת את המדינה בגלל זה נותנים להם זכויות

2) נהנתי בעיקר מהחברה של עידו פורת ואלון לעשות את העבודה בחברותא

הקשיים שתקלנו בהם הם לעבוד עם הממשק הטכנלוגי החדש (blogger)

שיפרתי את מיומנויות המחשב (כתיבה,חיפוש וכו)

ההיתרון של הכתיבה בבלוג היה השילוב של הטכונולוגיה בתוך העבודה החיסרון הוא שהעבודה הטכנולוגית לוקחת הרבה יותר זמן מלעשות את זה על דף ריק בווארד

אלון ברנשטיין

                    1.            אני מרגיש הרבה יותר בן מזל שאני גר במדינה דמוקרטית מהיות ורוב האנשים בעולם חיים תחת שלטונות מושחתים במדינות השוללות את זכויותיהם , גם אם הדמוקרטיה בארץ נתונה לערעור היא החופשית ביותר במזרח התיכון ובין המתקדמות בעולם.

      2.            נהנתי להיכנס לאווירה שהרגישו האזרחים באיטליה הפאשיסטית במאה ההעשרים. לראות את המצב מנקודת המבט שלהם על המציאות שהם נולדו לתוכה.

-היה קשה לי עם הנושא מכיוון שמבין המדינות שניתנו לבחירה, איטליה היא המדינה שאני הכי פחות יודע עליה מבחינה היסטורית מכיוון שהכי פחות מעניינת אותי אבל שאר הקבוצה החליטה לעשות את העבודה על איטליה .

- אני בהחלט מרגיש שהרחבתי את הידע שלי על איטליה ועל סוגי דיקטטורה בזמן העבודה והחקר על התקופה.

-ציינתי כבר שהחסרון בעבודה זה שלא כל כך התעניינתי במחקר על איטליה יחסית למדינות האחרות שיכולתי לבחור אך מצאתי את הידע שרכשתי כיתרון.

-הגעתי למסקנה שאני טוב בעבודת צוות ואני מעדיף לחלק את העבודה בין האנשים (הרבה יותר נוח)